משהו חדש ומרגש קורה ל'נשים מצלמות'. חיכינו, עשינו חלמנו ולבסוף יצאנו הקיץ עם תערוכה ראשונה של הבוגרות שלנו!
התערוכה היא הסנונית הראשונה לשיתופי פעולה דומים בעתיד וזה כשלעצמו מרגש אותנו מאד.
שני בחמש. כל יום שני בשעה חמש, למשך חודשיים, נפגשו שמונה צלמות עם שמונה נערים ונערות בפנימייה במרכז הארץ. מפגש מיוחד, אחר, הטעון במטען הציפיות של נערים הגדלים ללא אלבומי תמונות משפחתיים המתעדים את צעדיהם בגאווה הורית שאינה תלויה בדבר, תוך נסיון ללכוד את הזמן, להקפיאו ולתעד רסיסי רגעים נדירים החולפים לבלי שוב.
ראיון עם חדוה שפרעם, אוצרת התערוכה ודינה זוארץ-נבות ששודרה בתוכנית 'אורלי וגיא' בערוץ 10 בתאריך 11/08/2011.
ללא קשר ישיר לאכפתיות ולאהבה המקיפה אותם, ילדים החיים במוסדות חשים עצמם פעמים רבות כבלתי נראים. התהליך שהובלנו ב"שני בחמש" היה ניסיון לחשיפה ממושכת בתוך מערכת יחסים אינטימית ההולכת ונבנית עם הצלמת, בה לאט לאט יוכלו הנערים להתוודע באופן מקיף ועמוק לבבואתם הנשקפת דרך העדשה. אותה נוכחות חמקמקה של עצמיות, של מראה הפנים הצומחות, נעלמות, מתבגרות ומשתנות, שתסייע להם להיחשף אל קיומם ונוכחותם בנקודה הנוכחית בזמן.
פנימיית ניצנים היא פנימייה טיפולית המיועדת לבני נער הסובלים מבעיות רגשיות ונפשיות בדרגות שונות. שמונה הנערים והנערות המצולמים מתחנכים בפנימייה וגרים בה.
ראשיתה של היוזמה נולדה מתוך מפגש אישי כמעט מקרי של בוגרת סדנת "נשים מצלמות" עם נערה חוסה, מפגש שהתרחב וכלל את כל הקבוצה באופן קבוע למשך חודשיים. המפגשים זכו לתמיכה וסיוע מלאים של צוות המדריכים בפנימיית ניצנים, שהבינו את התרומה בחשיפה כזו עבור הנערים המשתתפים.
סוגיות והתלבטויות שונות עלו במשך הפרויקט. האם נכון להראות קושי, חריגות, סבל, שיגעון? או שמא נכון דווקא להדגיש את יופיים ושמחתם של המצולמים? את ה"שגרה הנורמאלית" של חייהם בפנימייה?האם אנו משתמשים במצולמים כ"אובייקטים" על מנת לצלם צילומים יפים ונוגעים? מהו גבול החשיפה האפשרי? מה ניתן להראות ומה לא? סביב השאלות המהותיות הנוגעות לאתיקה, צילום, מוסר ואמנות נבטו שיחות עמוקות. פעם בשבוע נפגשו הצלמות לצפייה בעבודות ולשיחה וניתוח התהליכים והדילמות.
הפרויקט מורכב משני רבדים. הרובד הראשון הוא אישי ובו כל מצולם מקבל מהצלמת שלו אלבום במתנה, אלבום המראה את המקומות, החברים, הרגעים, החיוכים והיופי של כול אחד ואחת. במקביל, ברובד השני נעשתה עבודה אחרת, חושפנית ועמוקה, שניסתה לפצח את המסתורין המכונה "דיוקן", בניסיון כנה לשרטט דיוקן מורכב, מעמיק, נוגע ומשמעותי למצלמת. דיוקן המחפש את המסתתר מאחורי הנגלה לעין, מאחורי הבעות הפנים. את הרגע הנחבא תחת מעטה הבנאליות המנסה לגלות לא רק את סיפורם לא רק של המצולמים, אלא גם של הצופה עצמו.
הדיוקן המתגלה בתערוכה הוא דיוקנו של מקום לא פחות מזה של הנערים החיים בו. הארכיטקטורה, הצבעוניות, הטקסטורה, ציורי הקיר והפסאדות חושפות מאחוריהן התמודדות יום-יומית ואומץ לב של המצולמים.
תמונות בתערוכה/ מאת אילת עינן בוגרת 'נשים מצלמות'
את קולטת את זה? את קולטת מה עברתן? חדווה שאלה, ואני אמרתי: לאט, לאט, את יודעת איך זה אצלי...
הסתיימה התערוכה. חברותיי לפרויקט הורידו את התמונות מקיר הגלריה ובזה הסתיים פרק "שני בחמש"- תערוכת הצילומים שעשינו – בוגרות "נשים מצלמות" ואני.
הקורס שהתחיל כעוד קורס שמסגרתו ברורה אך התוכן והעבודה הפנימית היו סימן שאלה אחד גדול (ככה זה תמיד בקורסים של "נשים מצלמות", לא?), צמח וגדל לפרויקט צילום רגיש שתוצאותיו הוצגו לקהל הרחב בגלריה בת"א. התמונות שלנו, באמת מודפסות נפלא ונראות מעולה על הקיר!!! מי היה מאמין?
ערב הפתיחה "הערב הגדול" היה מרגש וממלא ללא גבול. איזה אושר. כל יקירינו ויקירותינו התנקזו לשמוח איתנו על כל התהליך ועל התוצאה הנראית. הרגשנו (אני מרשה לעצמי לדבר ברגע זה בשם שאר בנות הקבוצה) כמלכות, כל כך גאות אחת בשניה וכל כך שמחות להיות במקום אליו הגענו. עד לאותו רגע, המרחק הזה, בין התמונה שמצטלמת לה בתמימות במפגש אינטימי ועד לזו שיוצאת ונתלית לה כתמונה בגלריה נראה לי רחוק עד בלתי אפשרי. והנה הוא מצטמצם ונהיה כל כך ממשי. כוחה של קבוצה יוצרת היה כל כך חזק וכל כך נכון עבורי.
בוגרות 'נשים מצלמות' הגאות בערב הפתיחה של התערוכה
רגע שיא נוסף היה כאשר הנערים והנערות הגיעו ביחד עם אנשי צוות הפנימיה, לצפות בתמונות בגלריה. הם עברו מתמונה לתמונה, מופתעים, צוחקים. על חלקן התעכבו על חלקן רפרפו, חלק חיקו את התמונה המקורית והצטלמו לידה כאילו רצו "להיות בה שוב", להנציח את הרגע ההוא, את הרגע הזה. הם היו מלאי סיפוק, הם שמחו, גמרו את הכיבוד והלכו. שמחנו לפגוש אותם שוב. מאד. נגמר.
עכשיו זה "היום שאחרי". איך יראה הקשר עם הנערים והנערות? מה יהיה הפרויקט הבא? לאן ואיך הקבוצה תמשיך?
המון שאלות נותרו לי באויר- וזה "דלק" מעולה להמשך. אני יודעת.
לצילומים מהפתיחה החגיגית של התערוכה ליחצו כאן
