מאת: חדוה שפרעם
נדב קנדר הינו אחד הצלמים הנחשבים ביותר בדורנו. למרות שנולד בתל אביב, יש בו מעט מאוד ישראליות. הוריו הגרו ליוהנסבורג כשנדב היה בן שלוש. לבר מצווה שלו הוא קנה לעצמו מצלמת פנטקס והחל לצלם. הוא התגייס לצבא הדרום אפריקאי, בתקופת האפרטהייד. מיד לאחר שחרורו עזב את דרום אפריקה. כיום הוא מתגורר בלונדון נשוי ואב לשלושה.
קנדר התפרסם בעיקר בפורטרטים שלו. הוא זכה בפרסים רבים ויוקרתיים וחלק מעבודותיו מוצג במוזיאונים החשובים בעולם. מיד לאחר בחירתו של אובמה לנשיאות הוזמן קנדר לצלם את כול אנשי הנשיא לניו יורק טיימס בגיליון מיוחד וחגיגי.
קנדר בחר לצלם את האנשים בחלל קטן, לבן ואחיד. "אני אוהב לתת למצולם להרגיש שלא בנוח" הוא אומר, " כך אני פוגש את תנוחות גופו המיוחדות, לפני שהוא מספיק לסדר אותן".
הסדרה מרשימה, עוצרת נשימה הייתי אומרת. משהו בישירות הבלתי מתפשרת שלו, גורם לנו לחדור אל מעבר לגבולות האינטימיות המקובלים. כאילו קיבלנו הצצה לא מנומסת אל תוך חיי האנשים האלו. לעתים קרובות פניהם של המצולמים בדיוקנאות של קנדר אינם מוצגים באופן חד. הוא סומך על הצופים שישלימו את מה שאינם רואים בתמונה.
למרות שקנדר פורטרטיסט יוצא דופן, נדמה לי שהתצלומים הנפלאים ביותר שלו הם דווקא נופים. במשך השנים 2006-2008 שוטט קנדר עם מצלמתו לאורך נהר היגאנצה בסין. קנדר התמקד בנופים הקשים של חבל ארץ שנבנה בקצב מטורף על ידי השלטונות הסיניים, המנסים להפוך את סין לארץ מודרנית בן לילה. ב-2009 זכה בפרס היוקרתי של נהר היגאנצה על הסדרה 'Earth 2009'.
"אני לא מעוניין בתיעוד" אומר קנדר" עבורי הנוף הוא נוף פנימי הנובע מתחושה, אני מחפש נופים שדומים לתצלומים שלי" הוא אומר, ריקים ללא אנשים כמעט. האנשים בנוף מופיעים קטנים, חסרי כוח. הדבר מדגיש את חוסר האונים של התושבים מהמצב המשתנה ללא שליטתם"
הראיון עם התמונות נמצא ביוטיוב , מומלץ ביותר.
קראו מאמר מאת הצלם נינו הרמן, על צילום רחוב.