ענת כותבת בבלוג על נשים. היא ראיינה את חדוה ופרסמה גם תצלומים שלה. זה מרגש לקרוא איך היא הצליחה להגיע אל חדוה ולשלוף מתוכה כנות ועומק. הכתבה היא קצת על חדוה ועל ליאור קצת על 'נשים מצלמות' וקצת על מערכות יחסים בכלל.
לכתבה על "נשים מצלמות" באתר הנשים אסימון
משתתפות ובוגרות הקורסים וסדנאות הצילום של 'נשים מצלמות' כותבות לנו המון מכתבים מרגשים על החוויה שלהן,
ואנו שמחות לשתף אתכן בהם:
מכתבים ממשתתפות בסדנאות יום ובסדנאות סופ"ש:
הי חדווה יקרה.
הצילומים, מרתקים. את צריכה לדעת, שהם נקודת ציון משמעותית בחיים שלי
אני משתמשת בהם הרבה כדי לראות להבין ולזכור,
עבודה גדולה ומבורכת, תהיי גאה,
זה מימוש הייעוד
לתת למען גדילת המודעות עם הכלים שברשותך
חיבוק ואהבה
מיה
סופ"ש בכפר האקולוגי 'ורטיגו' בסדנת תנועה וצילום:
לכל הבנות היקרות והמקסימות.
עדיין שומרת בכל כולי את החוויה המדהימה, את סוף השבוע המענג הזה שבו התגשמו כמה חלומות בבת אחת, שבו הצטרפו להם ביחד כמה אהבות... קשה להגדיר במילים את העונג הצרוף את הרוגע - פשטות, אחוה נשית זורמת, הכל היה מושלם עם התחדשות של אביב כל עוצמתו מזמין לרקוד ולנוע, מבקש להתמזג ולהצטלם...
תודה לכל אחת ואחת שהצטרפה לחלום.
תודה מיוחדת לחדוה וליאור - שהשמות שלהן אומרים הכל... איך רקמתם חלום יפה כל כך עם אהבה, נשיות, אמהות והרמוניה
מה עוד אפשר לבקש?
באהבה וציפייה לעוד...
אפרת
בסדנת סופ"ש בגליל:
שלום לכן יקירות ואהובות, אכן יומיים או שלושה חלפו להן ואני עדיין בחווית החווה איתכן ועם הקבוצה.
אלו היו ימים קסומים עבורי בהתמזגות עם הטבע, בחיפוש העדשה אחרי הדבר האמיתי עבורי,
באהבה שלכן, בהנחייה המדהימה, המקצועית, והאמינה .
החזרה לעולם עדיין לא קורית כיוון שמיכל ואני משתתפות בסדנה אחרת, אך אני עדיין איתכן בחוויה .
דרך אגב הודעתי כבר לבן זוגי שאני מתכוונת לקנות "כרטיסיה" ,ולכל חברותי אני מספרת ומפיצה את הסדנה.
היו ברוכות נשים יקרות
אוהבת אתכן אתן מקסימות!
פנינה
איזה סוף שבוע!!!!!!! אחת החוויות החזקות שעברתי.
ואתן - נשים מדהימות שכמותכן עשיתן את כל החוויה הזאת לגדולה מהחיים.
איזה סופ"ש
איזו חוויה
איזה תמונות
איזה חיוך נסוך על פנינו
איזה נוגה והארה
אוהבת את כולכן המון
אנצור כל חיי ואוקיר את המעגל העוצמתי שלנו
ידי נשואות אל על מתחת לעץ שענפיו מתבדרים אל הרוח, נושאת תפילה מול העמק הנשקף למולי.
אשריי...
עדנה
חוויתי סוף שבוע של חשיפה ליופי, לאהבה ולאינטימיות שיש באקט הצילום ובדיאלוג של המצלמת עם המצלמה והסביבה.
חוויתי צילום שבא מאהבה, שבא מההקשבה לאחר ולגבולות שהוא מציב (או לא מציב), וכל זה מלווה בהמון שיתוף רגשי בין נשים, המון עוצמה נשית של 10 נשים שכל אחת מיוחדת בדרכה ובסיפור חייה, ו-2 מדריכות מדהימות מדהימות, עם חכמת חיים, פתיחות ורגישות אין סופית, מדריכות שיודעות לגעת בלב. שלא לדבר כמה נהנתי מהריקוד החופשי והיוגה והרחצה בירדן, ולהתנדנד ולהכין סלט, וההיכרות עם המקום... ובקיצור מכל רגע. ורק נשאר להגיד מילה קטנה אחת - תודה.
עבר שבוע והסדנא עדיין ממשיכה לפעום בי.
אתמול פינקתי את עצמי עם הספר "חופשית ברוח" של שי גינות,
ואני רוצה להעתיק לכן ממנו את אחד השירים, מוקדש באהבה רבה לריבי שהראתה לי אותו לראשונה:
"אבל כעת האדם המכונה שבי
מתגעגע לאדם טבע
תכנותי החדש מתגעגע לביטולו
ביטולו מתגעגע לצורתו הטבעית
צורתו הטבעית מתגעגעת לעצמה
נכספת אל עצמתה
המח הבינארי מבקש אחר מוחותיו האחרים
נפש הפסל יוצאת אל הסלע ואל המחצבות"
מאת מרדכי גלרמן
שבת שלום,
חגית
ליאור וחדוה המקסימות, אני עדיין חושבת על סוף השבוע ה.. (איך אני יכולה להגדיר אותו במילה אחת?)
חושבת עליכן ועל כל אחת מהנשים היפהפיות שזכיתי לפגוש, מחשבות שרצות ומהדהדות בי גם לאחר שנכנסתי למכונית
בדרך הביתה ועד היום. אני מרגישה שהחוויה שעברתי בסדנה נתנה לי אנרגיות ועוצמות לשנות משהו בחשיבה שלי על עצמי,
במה שאני מסוגלת לעשות למעני ובאיך ייראו חיי. זה עוד לא קונקרטי, אני לא יכולה לכמת את השינוי (מבחינת למדוד את האיכות
או הכמות שלו), אבל הוא כאן.
באהבה,
מיה
השכמה ב- 4:30 בבוקר. קפה רך, מבטים עייפים, אבל כבר לגמרי נינוחים. עכשיו שותקים עד שש וחצי. אבל קודם חדווה:
עכשיו נותנים לנוף להיראות רגע לפני שמצלמים אותו. עכשיו ללמוד, להניח לידיעה, לשאול שאלות, להרשות לעצמנו לחפש.
היא אומרת ואני עושה. לא חושבת, לא עסוקה בלהבריק. קודם הולכת, נושמת, מתבוננת. אח רכך מצלמת, בודקת, מנסה, מתבוננת שוב בלי מצלמה, מחפשת, מזיזה ובודקת שוב, מתפננת על הרגע. איכות ששכחתי מה היא: להתפרק לגמרי מנשקי
(לאיסור על הדיבור יש בטוח חלק גדול בזה)
תזכורות לעצמי:
לראות את היופי
לשתוק יותר
להרפות עוד קצת (תמיד אפשר)
חיבוק גדול לכל אחת מכן - ר.
הייתה סדנה מדהימה, בחווה מבודדת בגליל, בין בוסתנים ומטעי זיתים...
חקרנו את המצלמה ככלי של רגישות לסביבה,
ואת האופן בו מעגל נשים תומך יכול להוליד את האפשרות לחופש יצירתי ותעוזה אמנותית...
ליאור וחדווה היקרות, רציתי להודות לכן על סופ"ש נהדר, על החוויה הייחודית שהעברתן אותנו -
בנות שלא מכירות אחת את השניה, הפכו בהשראתכן ובאמצעות האור שהפצתן, לחברות, משתפות ונהנות אחת ממחיצתה של השאר כאילו מכירות זה מכבר... הביחד שיצרתן באמצעות פעילויות מעניינות חווייתיות המאפשרות לכל אחת להביא את עצמה ולהיות מי שהיא בחברת כולן, הוא ביחד שלא מובן מאליו.
איזו יופי של חגיגה צבעונית יצרתן עבורנו - מדהים.
הלוואי ותמשיכו בפעילות מקודשת זו, ושעוד הרבה נשים תוכלנה לחוות אתכן.
חזקו ואמצו ויישר כוחכן.
הספקתי להיות בסופ"ש אחד וכבר...
באהבה מיכל ברטל
לליאור וחדווה, מספר מילים לאחר הסדנה של סוף השבוע.
מרחק הזמן מאפשר לדברים לצוף ולעלות, והאמצעי הבלתי ישיר של כתיבה פותח את המחסומים.
רציתי להודות על סוף השבוע המשמעותי שהענקתן לי ועל שאפשרתן לגעת ,להציף, ולהתבונן במראה. בהרבה עדינות וכבוד.
זה זמן רב אני עוקבת אחר פעילותכן ומשהו בה הדהד בתוכי, באינטואיציה, כדבר הנכון עבורי.
מפאת טלטלת חיי לא נתאפשר לי לקחת בה חלק דווקא בזמנים בהם הרגשתי הרבה יותר בטוחה בעצמי מבחינת היכולת שלי להענות, להשתתף ולשתף, לזרום ולחוות.
כאשר סיימנו את המפגש אמרתי במילה אחת שהסדנה הייתה עבורי 'תסכול'.
אני חושבת שנכון יותר יהיה לומר ' החמצה'.
הסדנה פגשה אותי בעת של שאלות, תהיות , פחדים. לראשונה מתחילתה של טלטלת חיי אינני צועדת על קרקע בטוחה רגשית. אפופה מחסומים והגנות ששנים כבר הנחתי בצד בעוצמות שכאלה. ( לכולנו יש במידה זו או אחרת...(
זה מצע המתקשה לאפשר את האופן בו רציתי לאפשר לעצמי לפגוש את החיים ובו אני יודעת שאני יכולה.
לא פעם תהיתי מדוע בכלל אני רוצה לקחת מצלמה ליד ולצלם.
ראיתי תערוכות צילום, ספרים, אתרים.הקרובים ביותר שעוררו בי הנעה פנימית היו גו'ליה מרגרט קמרון ואלכס ליבק,
ביכולת האנושית של המצלמה שלהם. אבל זה עדיין לא היה זה.
כשראיתי את הצילומים של ליאור, ידעתי שהחום, הרוך, הרגעים האנושיים שנתשתקפו מהם, אלה הסיבות והדברים שהייתי רוצה לקלוט ולתת להם ביטוי במצלמתי.
פגשתי נשים דעתניות , רגישות, מוכשרות עם הרבה עוצמה ויכולות.
תהיתי לעצמי האם באמת יש בי יכולת שכזו? האם זה עניין נרכש בעקבות חידוד ההסתכלות, התנסות , למידה?
או שפשוט יש לך את זה... ראייה יחודית שמייד מוצאת את ביטוייה ולי פשוט אין אותה, או שזו לא המדיה שלי לביטוי אישי?
האם ה'נגיעות הצילומיות' שלי ללא אופי הן השתקפות של חיפוש דרכי בחיים עתה?
השאלות עדיין איתי.
אני רוצה להודות לך ליאור שבהתלהבות שלך סחפת אותי להסכים לבוא.
זה צעד לא פשוט מבחינתי להכנס למסע עם עשרים נשים שאף אחת מהן לא מוכרת לי מקודם , ולראייה ההיפתחות המאוד מצומצמת שלי... אך בכל זאת זה צעד ראשון. משהו בקבלה שלכן, כובש , עוטף ומשרה בטחון.
תודה חדווה על מילות העידוד בסיומה של הסדנה. אין זה פשוט לשתף אדם זר בנסיון חיים כל כך אינטימי.
הפתעתי את עצמי כשפרץ ממני 'הבין לבין' שלי בסביבה כל כך זרה, אבל זה היה חזק ממני.
רוצה להודות לכן במספר מילים שכתבתי בעקבות החוויה שהענקתן לי. בתחושה , זוהי לא סוף דרכי המשותפת איתכן.
בין שינה לעירות,
שוקעות מחשבות.
בין חיפוש לאמת,
צומחות שאלות
ניבטים הפחדים,
והאור מטשטש.
בין לבין.
בין לבין
נוטפות המילים
רסיסי אור משתברים.
ואני,
תלוייה בין שמים וארץ
לכודה בין אתמול למחר,
מהססת את דרכי
במשעול מדברי....
תודה על שאפשרתן לשיר הזה לצמוח..
ע.
מכתבים מבוגרות קורס "אמנות הצילום מהלב":
אני שוב רואה כמה המצלמה והצילום - מ ר פ א י ם!
מרפאים אותנו - מרפאים את נשמותינו!!!!
אין לי מושג מה זה יביא - ולאן אלך הלאה עם זה - אבל משהו אחר בוודאי שנפתח...
תודה תודה לך ליאור
שזימנת לחיי חוויה כל כך עוצמתית מרגשת - קסומה!
נשיקות
אורית
מחדר החושך לאור
קוראים לה "ליאור" והיא באמת שופכת אור מיוחד על הקיים.
דרך האור האינטימי שלה היום יומי מקבל נוכחות של חג.
קוראים לה "מַן" אבל היא הכי אישה. אוהבת ויודעת איך נותנים תמונה במקום לקחת תמונה; איך להתקרב לאוביקט מתוך אהבה במקום מתוך חדירה, ואיך להתמסר למצולם בשביל להיות איתו.
המצלמה הופכת להיות, בעזרתה, מין עין שלישית שרואה מעבר וגם מכחול,
ודרך האיבר החדש השגרה הופכת להרפתקאה יצירתית.
ליאור מדבקת בתשוקתה, ועם הכבוד שהיא רוחשת לבני אדם חוצים את הבושה ואת הדעות הקדומות ומגלים את החדש והמסתורי.
למידה ענקית
תודה
אנה גלמן
לקורס אמנות הצילום מהלב בהנחיית ליאור מן הגעתי לאחר שכבר צברתי ידע וניסיון צילומי.
ועדיין, המפגש עם ליאור חידש וחידד דברים אשר תרמו באופן משמעותי לאיכות ולאופן הצילומים שלי.
ליאור בהנחייתה היצירתית ,הכובשת, מלאת הרוך, הקבלה והיכולת לראות בכל משתתפת את העוצמות שבה,
מאפשרת לכל משתתפת בין אם היא מנוסה ובין אם לא, בין אם מלאת בטחון ובין אם מלאת ביקורת עצמית,
לצאת מהמרחב המוכר לה ולנוע בחדווה לעבר יצירתיות חדשה בתוכה.
עבורי זו הייתה חוויה משמעותית לראות את כל הנשים בקבוצתי הופכות בהדרגה ותחת ידה המלטפת והמכוונת של ליאור ליוצרות אשר צילומיהן מעוררים הנראה והשראה, וכל זאת ללא יצירת תחרות או מתח מיותר.
אני ממליצה בחום רב לכל מי שמעוניינת לפגוש את עולם הצילום או להעמיק בו, בהקשרו הרחב יותר מ”רק” צילום
ובסביבה הרואה אחווה ותמיכה הדדית כחלק בלתי נפרד מהעניין, להשתתף בקורס זה.
הרבה תודה ואהבה
ענבל ביקל
הגעתי לקורס באמצעות מודעה באינטרנט, והחלטתי להשתתף בו בגלל סיבות פרוזאיות,
כמו נוחיות הגעה למקום קיומו של הקורס ושעות פעילות נוחות לי. היום, עם סיום הקורס אחר 12 מפגשים אני מודה שהבחירה שעשיתי באקראי היתה אחת המתנות היפות, מועילות, משמחות, וממלאות שהענקתי לעצמי בשנים האחרונות .
ליאור אשה צעירה, עם תכונות מופלאות של הענקה בתחום מקצועי, ובתחומים אנושיים, מנחה שיעורים בצורה נפלאה,
עם אורך רוח, סבלנות, ירידה לפרטים , דיוק, ויחד עם זאת שילוב של אוירה נינוחה, רגועה, אבל גם תובענית, ודידקטית,
שהופכת את השהות במחיצתה לחוויה בפני עצמה.
ליאור הפכה קבוצה של 9 משתתפות הקורס זרות אחת לשניה, בטווח גילאים רחב ביותר (מ- 30 ועד 60+) לשותפות לנושא,
לידידות, גם בלי להכיר אחת את ההסטוריה של רעותה.
כל אחת מאיתנו תפסה מרחב על פי נטיותיה, וקבלה על כך את ההערכה, עידוד, והאהדה.
באמצעות ליאור נפתח בפנינו עולם מקצועי שלם בתחום הצילום שלפחות מבחינתי היה עד כה פעולה טכנית בלבד.
ליאור משכילה להסביר, להראות, להדריך באופן מיוחד את כל הפנים של עולם הצילום, את הצד האומנותי, הצד החברתי,
והיכולת להביע בצילום את מה שלפעמים אי אפשר להביע בדרכים אחרות.
לכל מי שמחפשת דרך לביטוי עצמי באמצעות צילום, ורוצה להכיר את התחום ועולם הצילום מזוית מיוחדת
אני ממליצה להשתתף בקורס 'אמנות הצילום מהלב' של נשים מצלמות.
כרמלה פאיט, תל מונד.